חצר הלב המדמם במאה שערים

לא, זו אינה חצר של כת חסידית מיסטית. "חצר הלב המדמם" היא חצרם של החלכאים והנדכאים בספרו של דיקנס דוריט הקטנה. נזכרתי באותה חצר, שמוזכרת גם ברשימה הקודמת, כשקראתי את ירידות במאה שערים – כתבתם של עודד שלום וגדעון מרון, במוסף השבת של ידיעות אחרונות מה-27.4.07.
 
הכתבה עוסקת בריצה אחר מניית פלא, שאמורה הייתה לחלץ את כל מחזיקיה מהבוץ. מהו בוץ? על פי הגדרתו של העיתונאי החרדי, יוסי אליטוב, מודעה שהוא ראה בבית כנסת במודיעין עילית: "דרוש שותף לקניית קילו קרפיון בשבת". אנשים שצריכים להתחלק בקילו קרפיון נאחזים בכל שביב תקווה, והפעם זו מניית לייפווייב – חברה קטנה שפיתחה מכשיר מתקדם לטיפול בפצעים כרוניים.
 
על פי כתבתם של שלום ומרון, החברה יצאה לבורסה בדצמבר האחרון, עוד לפני שמכרה מכשיר אחד. ואיכשהו, תוך ארבעה חודשים, מנייתה זינקה בכ-900%. מי שהרים אותה לכזו גדולה הם אנשי המגזר החרדי. זאת, אולי בגלל שהבורסה בכלל בבועה; או כהשתקפות המציאות המגולמת בסיפור הקרפיון; או בזכות גרעין השקעה ניכר באותה מניה של אנשי עסקים חרדיים; ואולי גם בהשראת המוניטין של יו"ר החברה, אביב בושינסקי, יועצו לשעבר של בנימין נתניהו. לפחות על פי הכתבה, המשקיעים "רובם ככולם לא ידעו כלל מי החברה העומדת מאחורי המניה, ובמה כוחה גדול. רק זאת ידעו: שהחבר לעבודה או בכולל קנה את המניה לפני שבועיים או חודשיים… ובכסף הווירטואלי שכבר הרוויח הוא עומד לרכוש דירות לכל בנותיו שמעל לגיל 12".
 
לייפווייב, על פי הדיווח בכתבה, צנחה בהמשך ב-77%  תוך שלושה ימים, בעקבות הודעת הרשות לניירות ערך על בדיקה שהיא עומדת לערוך לגבי נסיקתה. איש לא יודע מה יקרה ללייפווייב בהמשך, אולי היא תתאושש, וזה גם לא חשוב. מה שחשוב הוא תיעוד התנהגותם של אנשים לנוכח הבועה שהולכת ומתהווה בבורסת תל-אביב. התרחשות שמזכירה את חגיגת המניות ב"חצר הלב המדמם", סביב ניירות הערך המופלאים שהנפיק מר מרדל – איש ההון-שלטון של דיקנס.
 
"על מר בפטיסט, הדייר היחיד של מר פלורניש ורעייתו, סיפרו מפה לאוזן שהוא שומר את החסכונות שצבר בחיים פשוטים וצנועים, כדי להשקיע באחת היוזמות הבטוחות של מר מרדל" (צ'רלס דיקנס, דוריט הקטנה, מוסד ביאליק 2002, תרגום: אופירה רהט, עמ' 496). קלנם, גיבור הסיפור התמים, גם הוא נוקט בצעד דומה, בעקבות שיחה עם פנקס, גובה שכר הדירה הלא-תמים של החצר.  "תשקיע ותצא ברווח", כך פנקס אומר. "ומה בקשר לתשקיע ותצא בהפסד?" קלנם מקשה.  "לא יתכן" פנקס עונה לו. "בדקתי את העניין. השם ידוע בכל מקום. משאבים אדירים. הון עתק. עמדה נכבדה. קשר בחלונות הגבוהים. השפעה בממשלה. לא ייתכן". (שם, עמ' 509).
 
מיותר לפרט מה קרה לכספם של מר בפטיסט ומר קלנם, כמו גם להשקעותיהם המתוחכמות של עוד כמה מתושבי החצר. דיקנס חי בתקופת בועות בורסאיות והיטיב להכירן. מי שרוצה לקרוא ניתוח מדעי של בועות אלה ואחרות, מוזמן לספר קלאסי נוסף, הפעם לא פרי עטו של מחבר רומנים אלא של כלכלן נודע (J.K. Galbraith, Money, Penguin Books, 1995).
 
גלבריית, שלא כרוב חבריו הכלכלנים, אינו כותב מיובש. הוא ער לכל הניואנסים בהתנהגותם של משקיעים. אבל אפילו הוא אינו משתווה לדיקנס במידת הדיוק של תיאור ניפוח בועה. ועל כן, סיפור חצר הלב המדמם בלונדון של המאה ה-19 הוא עדיין המודל הכי רלוונטי לאפיון מה שקורה בחצרות מאה שערים, ובחצרות אחרות בישראל, ראשית המאה העשרים ואחת.

מחשבה אחת על “חצר הלב המדמם במאה שערים

  1. אז אי אפשר בלי הסיפור המדהים של התמוטטות כלכלת אלבניה בגלל משחק הפרמידה. אני לא חושב שזה קשור לבורסה, זה משהו בטבע האנושי שמביא אנשים להרוס עמל של הרבה שנים בגלל התקווה להתעשרות מהירה. הבורסה היא רק אמצעי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s